אתחיל מהסוף: על כל מנוחה x הספורטאי יצטרך כ-3X זמן אימון כדי לחזור לכושרו. כמובן שיש משתנים רבים אבל זה פחות או יותר הכיוון.
לדוגמה: אם שחקן כדורגל לא מתאמן חמישה ימים כלל, ייקחו לו כחמישה עשר ימים לחזור לכושרו טרם הפסיק את פעילותו הגופנית.
במהלך העונה, בגלל פגרת הנבחרות (בהתייחס לספורטאיי משחקי הכדור השונים) והחגים, שחקנים יוצאים לפגרה למספר רב של ימים. אותם שחקנים לא יכולים להרשות לעצמם לחיות במנוחה מוחלטת מפעילות גופנית מותאמת לספורט בו הם עוסקים - כדורגל, למשל.
כשמסתיימת עונת משחקים, שחקנים בליגת העל בכדורגל מקבלים חופש מוחלט של כעשרה ימים. ככל שהליגה היא נמוכה יותר, כך המנוחה ארוכה יותר. כך זה בארץ. כדי לחזור לעצמם – לכושר גופני ראוי, ואחר כך בהדרגה לכושר משחק, הם חייבים את המנוחה המוחלטת הזו, אבל שימו לב – דברתי על תום עונת משחקים. אין ספק שהגוף חייב להתאושש.
נניח והליגה כעת במצב של פגרה ממשחקים אך העונה עדיין בעיצומה. האם המנוחה ממשחקים היא סיבה לנוח לגמרי? לא להתאמן כלל? שמעתי באחד משידורי הספורט כי שחקנים מקבוצה מסויימת קיבלו מנוחה מוחלטת של חמישה ימים בשלב בו העונה עדיין משוחקת. חבל מאוד שאנשי מקצוע מן השורה, כאלה שמבינים משהו על גוף האדם וגוף הספורטאי בפרט, אינם מעורבים בקבלת ההחלטות, כך מסתמן, שהרי איש מקצוע – פיזיולוג ספורט ו/או מאמן כושר גופני למשחקי כדור, לבטח לא היו מסכימים לפגרה של חמישה ימים מאימונים, במהלך עונה סדירה. כמובן שהאחריות מוטלת גם על השחקן עצמו.
אז הנה מצאנו עוד סיבה לכך שהכדורגל בארץ מתנהל בחובבנות המאפיינת אותו בכל שיחה ודיון. חבל מאוד. אגב, זה בא לידי ביטוי בענפי ספורט רבים נוספים.
לסיכום: קבוצות שרוצות להצליח מחוייבות בין היתר בהנחלת והטמעת ידע מהותי, אשר הוא זה שבעצם יוביל להצלחה יחסית, וגדולה לטעמי, מבחינת התקדמות מקצועית ברמה האישית והקבוצתית, ובמניעת פציעות. הקבוצות חייבות להחזיק אנשי מקצוע מלומדים ואיכותיים (ולתת להם סמכויות), כאלה שיודעים מה נכון ומה פחות בכל מה שקשור לאימון נכון, התאוששות נכונה ובניית תוכנית מסודרת עבור עונת המשחקים.